3 בנובמבר 2008 / ה' בחשון התשס"ט

הודות לחוויה ראשונית מרגשת בתוכנית "מסע" של הסוכנות היהודית זכתה סטפני ג'קובסקי ממחוז מרין בחוף המערבי של ארה"ב לחוויה מיוחדת של עלייה.

הכל החל בעבורה בתוכנית יהודה הצעיר של "מסע" שנתמכת על ידי הסוכנות היהודית. היא בת 21 שהתגוררה בישראל שלוש שנים אבל תמיד חששה לקום ולעזוב את ארץ מוצאה, מקום מגוריה, בעבור ארץ אחרת, שתנפיק לה עם העלייה דרכון חדש. הכל היה בעבורה מפחיד משהו.

אין זה כה פשוט כמו שזה נשמע : לעזוב את ארץ המוצא וההולדת כיון שהקשרים שלי עם ארה"ב לא נותקו אבל יש גשר בין ישראל לארה"ב, היא אומרת.

בגיל 18 היא החליטה שהיא רוצה להגיע לישראל. לא כמו כל חבריה שהלכו לקולג' היא החליטה לצאת לתוכנית יהודה הצעיר במסגרת מסע שנתמכת על ידי הסוכנות היהודית.כשהייתה שבוע בישראל היא עלתה ביחד עם 12 צעירים יהודים אמריקנים על אוטובוס שהוביל אותם לבית הספר לקציני ים בעכו. זהו בית ספר תיכון שבו התלמידים עושים הכל במדים ומפליגים מדי יום. זה היה הניגוד הגמור למחוז מרין בחוף המערבי של ארה"ב. לא היה בעכו אפילו לא פונדק אחד שמוכר המבורגר. רק חומוס אסלי. לא היתה כל אפשרות כאן לצאת בערב לסיור קצר בסן פרנסיסקו השכנה רק כמה מוניות שיקחו אותך, לא בזמנים קבועים, לחיפה. ולסיום: ריח חמוץ של רקבון שעמד באוויר העיר אותי מדי בוקר.

אני התאהבתי, בתוך שלושה שבועות בישראל, וידעתי שאני אהיה כאן, היא מספרת ומוסיפה: אף שנשארתי כאן שלושה חודשים רכשתי כאן חברים שהם חברי הקרובים ביותר עד עצם היום הזה. "הבטחתי להורי שאשוב ל"עסקים כרגיל" בתוך שנה אבל לא יכולתי לעמוד בהבטחתי. משהו השאיר אותי כאן: המכללה בהרצליה שבה מלמדים מורים מהראוורד ופרינסטון, ובשפה האנגלית, בשישית מן המחיר שעולה שנת לימוד בארה"ב ורבע מחיר עבור שכ"ד לשנה, והכל בסמוך לחוף הים התיכון. ההנהלה שכנעה את הורי להשאר וללמוד כאן. והם נעתרו. לאחר שנה , בשנה השנייה ללימודי, פתחתי חשבון בנק, יצאתי עם "ילד טוב ירושלים" ויהודי, והשיחות עצמו תכפו. לאחר מילוי טפסים, הגשת בקשה לעלייה, הפכתי לאמריקנית-ישראלית. לא משנה לאן אגיע מן המצב הזה - שוב לא אהיה תיירת בישראל ולא משנה היכן אהייה, כי ישראל היא הבית שלי.